בס"ד
חיוב השתתפות בהוצאות המעלית
לדייר שגר בקומת קרקע
מאת - הרב בראבי דוד
א. זכות הרוב לכוף את המיעוט לשאת בהוצאות דבר הנצרך לכלל הציבור.
(הרמ"א סימן קס"ג ס"ג)
"כל צרכי העיר אע"פ שמקצתן אינן צריכין, כגון: בית חתנות או מקווה
וכדו', אפילו הכי צריכין ליתן חלקו"
ב. וניתן להבין מדברי הסמ"ע במקום דענין כללי פירושו שכל הנהגות הקהילות בעם ישראל הוא שיהיה להם מקווה ובית חתנות וכדו'.
ע"כ גם אם המיעוט אינם צריכין
לו, זכות הרבים לכפותם לשאת בהוצאות.
ג. וכך כתבו גם בנתיה"מ וגם מקור התשובה של מהר"י מינץ כתב בטעם הראשון שגם אם מיעוט הזקנים והזקנות אינם זקוקים למקווה ולבית חתנות מ"מ יש בכוח הרוב לכוף את המיעוט. ורק בטעם השני כתב שגם למיעוט יכולה להיות אפשרות צורך בדבר. כגון – טבילה בער"ה ובעיו"כ לסימן טהרה ותשובה.
וכן בבית חתנות שישרת לנכדיהם.
ד. נוסיף את תשובת החת"ס (או"ח
סימן קצ"ג):
אחרי הקדמה ארוכה קובע החת"ס דאם
לאחד הצדדים קיימת אפשרות הנאה מהדבר הרי הוא נכנס לכלל השתתפות. ומכאן ואילך לא
אכפת לן כמה ישתמש ואם בכלל ישתמש.
ה. גם אם נטען שדבריו של החת"ס חידוש הוא, אפשר שגם שאר המפרשים יודו לו. כשמלכתחילה נכנסו הדיירים כשותפים ברכוש המשותף, כולל המעלית.
ו. ולמרות כל זאת אין אנו נזקקים לכל זה, כיוון שכאן, באלעד, המנהג ברור:
שברוב הבניינים יש מעלית ונוהגים
עפ"י חוק השותפים (חוק הבתים המשותפים) שמחייב את כל הדיירים להשתתף בהוצאות
המעלית.
כיוון שעל דעת כך נרכשו הדירות והרכוש
המשותף וללא כך ודאי שלא יהיו משתתפים.
ז. גם לא יכול מי שגר בקומת קרקע לומר: "אני מפקיר את חלקי במעלית", כיוון שהמעלית היא מסוג הדברים שאינם מתחלקים כגון – גינה משותפת ועוד.
ח. וכתב ב"דרכי משפט" הרב אלעזר נידאם: אמנם הבא לגור בבניין שיש בו כבר מעלית וגינה משותפת אינו יכול לסרב להשתתף באחזקתן, דמסתמא על דעת להשתתף בא.
ט. וכן הביא דעת הגאון הגדול רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל מתוך הספר חיובי שכנים (עמ י) שסיים: "הכי נמי שגם ישתתף נמי בשווה".
י. וכן הסכים אתי הגאון הרב שלמה זעפרני ואמר שכך המנהג גם בהר נוף ירושלים ופרט באריכות בספר "שמרו משפט" (חלק ג, קמ"א)
סיכום:
כל הדיירים בבניין משותף חייבים להשתתף בתשלום עבור המעלית כולל מי שגר
בקומת קרקע. וכל מי שפוטר אותו מתשלום לא נכון עושה.
כיוון שפשט המנהג. וגם לדעת אלה שטענו שאין אצלם המנהג ברור, הסכימו שאם לא משלם ומשתמש במעלית, אפילו לא בקביעות, נכנס לספק גזל.
ובודאי שאסור לו להשתמש בכלל.
נמצא שמי שפסק לפטור אותו מתשלום, עובר על "בפני עיוור לא תיתן
מכשול"
וגם ראינו שבכל בניין שיש אחד שלא משלם, יש כעס ושנאה בין הדיירים.
ואין כאן מקום להאריך.
ועשית הישר והטוב.
נ"ב
וזכיתי לשאול גם את הגאון הגדול הרב ציון בוארון, שנזכה להידבק במידותיו
ובתורתו הקדושים, והסכים איתי ואמר שאין מקום לפקפק. והולכים אחרי המנהג.
תשובה זו נכתבה לעילוי נשמת חמותי
הצדקת רחל בת חנינה ע"ה
נלב"ע יב באב תש"ע