בס"ד
יב.
ערבים בעניין ריבית ובכלל
ישנם שלושה סוגי ערבים:
א) ערב רגיל – שבמידה והלווה לא
שילם את החוב, יכול המלווה לתבוע את הערב רק אחרי שמיצה את כל ההליכים מהלווה
ומוכיח שאין אפשרות להוציא החוב מהמלווה.
ב) ערב קבלן – שבו המלווה יכול לתבוע את ההערב בלי לפנות ללווה או לתבוע את הלווה לפי רצונו ולפי צורך העניין.
ג) ערב שלוף דוץ – שיכול המלווה לתבוע רק את הערב ולא יכול לתבוע את הלווה עצמו. (ש"ע ס' ק"ע ס"א בדבר המפרש – מסכת יבמות ק"ט עמ' ב)
נספח:
א. ערב שלוף דוץ מצוי הרבה מאוד בימינו.
כגון – אדם ששוכר חדר במלון, או רכב, ומשתמש בכרטיס אשראי של חברו והוא ישלם לחברו בחזרה. ועוד דוגמאות רבות. יהיה אסור לשוכר
לתת תוספת או מתנה או כל טובת הנאה שהיא לבעל הכרטיס, כיוון שהוא נחשב כמלווה לצורך העניין.
ב. ישנה מחלוקת בפוסקים לגבי ערב קבלן בדין זה ויש מקום להחמיר. (הט"ז ס' ק"ע סק"ג – השו"ע פרק ס"ג שמתירים )
ג. איסור זה חל רק כשהתשלום מתבצע בפועל דרך כרטיס האשראי. אבל אם משתמש בכרטיס רק לערבון, כגון –
לוקח ציוד לחולה מגמ"ח וכרטיס האשראי משמש רק כערבון שיחזיר – מותר לכתחילה.
יג.
גביית הפסדים שנגרמו למלווה
כתוצאה מההלוואה
א) הוצאות ישירות שנגרמות למלווה
כתוצאה ישירה מההלוואה, מותר לגבות מהלווה ואין זו ריבית.
כגון:
1. כשהמלווה לקח מונית להגיע ללווה כדי למסור את הכסף או לגבותו מן הלווה –
נחשב כהוצאה ישירה.
2. שהמלווה מושך כסף מן הבנק במיוחד עבור הלווה, מותר לגבות רק את סכום
העמלה שגבה הבנק וגם זה רק במידה שמשך כסף רק ללווה.
ב) גם הפסדים ישירים כתוצאה מן ההלוואה אסור לגבות מהלווה. כגון: ששבר תוכנית חיסכון והפסיד את הריבית שהבנק משלם, לא יגבה אותה מן הלווה.
או בגלל שהלווה את הכסף ובגלל זה לא שילם חשמל או מיסים – וקיבל קנס, אסור לגבותו מן הלווה.
אבל אם הפסדים אלה נגרמו כתוצאה מזה שהלווה לא החזיר את ההלוואה בזמן, מותר. ואין זו ריבית.
ג) מה שכתבנו מותר כתוצאה מאיחור
בתשלום, תקף רק אם מדובר בהפסד ישיר. אבל אם רק נמנע רווח, אסור לגבות מן הלווה.
גם אם אחר בהחזרת החוב.
כגון: שמצא בית או עסקה טובה אחרת בהזדמנות והפסידה בגלל שהלווה לא החזיר את ההלוואה בזמן- אסור. כיוון שאין כאן הפסד ישיר, אלא רק מניעת רווח.
הערה: כל מה שכתוב בפרק זה מתייחס רק בדיני ריבית ולא לדיני חושן משפט.